כיום, ובדומה למשקאות ולפריטי מזון אחרים, יינות פורט מוגנים תחת חוקים מגבילים של ממשלת פורטוגל ושל האיחוד האירופי. אלו חוקים המגדירים לאילו יינות בדיוק מותר להיקרא "פורט" ומהן ההגדרות המחייבות את היצרניות באזור.
יינות הפורט מיוצרים מבין מבחר של 15 זני ענבים אפשריים המגודלים על טרסות, בעיקר ענבי פינו וקברנה. היין מיוצר כרגיל, אך במחצית שלב התסיסה מוסיפים לו אלכוהול ענבים או ברנדי ענבים שמחזק אותו ומפסיק את התסיסה, כך שלא כל הסוכר בענבים הופך לאלכוהול. מסיבה זו, יינות פורט הם מתוקים יחסית ובעלי אחוז אלכוהול גבוה יותר מיין רגיל. יין פורט הוא אדום באופן מסורתי, אך כיום ישנם גם יינות לבנים וכהים אחרים מסוג זה. יינות פורט מתיישנים בחביות עץ אלון, כאשר יש מותגים שכוללים ערבוב של כמה יינות או יינות פורט מבציר אחד שלא עורבבו. אחוז האלכוהול ביין יכול להגיע ל-22%, כך שמדובר על הפרש ניכר לעומת יינות רגילים ולא מחוזקים. ליינות פורט קיימים סגנונות ייצור שונים – חלקם מתיישנים בחביות ואז מבוקבקים (כאשר אין השפעה משמעותית ליישון בבקבוק) וחלקם מתיישנים בחביות ואז ממשיכים להתיישן בבקבוקים.
יש לאחסן יין פורט במקום קריר וחשוך עם טמפרטורה קבועה, כאשר הבקבוק צריך להיות מאוחסן בשכיבה על פי רוב. לעומת יין פורט לבן, שעליו להיות מוגש מצונן, על כל שאר יינות הפורט להיות מוגשים בטמפרטורה של 15-20 מעלות.. פורט נשמר למשך זמן רב יותר לעומת יינות לא מחוזקים לאחר הפתיחה, אך באופן כללי יש לשתות אותו כמה שיותר מהר לאחר פתיחתו. הפורט נחשב לדז'סיטיף בשל התכונות המתקתקות שלו.
ההבדלים הכלליים בין יינות פורט נחלקים ליינות רוזה (אדומים) ויינות לבנים. מעבר לכך, ישנם סגנונות שונים של פורט אך בפועל אלו הן שתי שיטות יישון המשפיעות על מאפייני היין: יישון בהפחתה או יישון עם חמצון. בתהליך הראשון, אין חשיפה לחמצן ובתהליך השני ישנה חשיפה לחמצן. פורט שיושן בהפחתה יהיה לרוב חלק יותר ועם פחות טאנינים, בעוד שיין שעבר חמצון מסוים הוא חזק ומורכב יותר. אלו הם הסגנונות או הדרגות השונות של יינות פורט:
ישנם סוגים נוספים של יין פורט שחלקם נוטים לסגנון של יין טואני וחלקם יותר לכיוון הרובי. כמו כן ישנם יינות פורט לבנים המיוצרים באזור, וגם יינות דומים שמיוצרים בצרפת אך אינם יכולים להיקרא רשמית בשם "פורט".
הסבר על יין פורט וביקור בעמק דוארו:
יין פורטו בסרטון של ה-BBC:
