אנשים רבים שותים בלאדי מרי בברים, במסעדות ואפילו בבר הביתי שלהם. בארה"ב מקובל לשתות את הקוקטייל בארוחות בראנץ' וכן, בבקרים שלאחר לילות של שכרות – במשך השנים הבלאדי מרי נודע כ"תרופה" יעילה למדי לטיפול בתופעות ההאנגאובר.
ישנם סיפורים שונים על הדרך בה הומצא הקוקטייל בלאדי מרי. סביר להניח שהסיפור "האמיתי" מורכב משילוב של כלל הסיפורים וכי במהלך הזמן הומצאו גרסאות שונות ומגוונות של הקוקטייל עד לגרסה הקלאסית והמקובלת היום. אחד הסיפורים המרכזיים אודות מקור המשקה הוא הסיפור על הברמן הצרפתי פרננד פטיו. פטיו המציא את הבלאדי מרי בעת שעבד בניו יורק בר שבפריס בשנות העשרים של המאה הקודמת. כאשר עבר לניו יורק ועבד בבר בשם קינג קול, הוא שכלל את המשקה על ידי הוספת תבלינים ורטבים כדי להתאימו לטעם האמריקאי. סיפור נוסף הוא על אמריקאי, ג'ורג' ג'סל, שטען כי המציא בעצמו את המשקה וכאשר אורחת שלו בשם מרי שפכה בטעות את הקוקטייל על חולצתה, צחקה והציעה שיקראו לה מרי המדממת – בלאדי מרי.
ככל הנראה, הגרסאות המוקדמות של קוקטייל הבלאדי מרי כללו בעיקר וודקה ומיץ עגבניות, אך מאז נוספו לגרסה הקלאסית מרכיבים ופותחה שיטת הגשה מדויקת. המרכיבים של בלאדי מרי מסורתי הם:
מעבר למתכון הקלאסי, קיימות מגוון גרסאות שונות – ישנן כמה שכוללות אפילו תוספת של ציר בקר לקוקטייל! רכיבים של גרסאות מורכבות יותר כוללים גם חזרת, זיתים, סלרי, מלח סלרי ועוד. קיימת למשל גרסה עם טקילה שנקראת בלאדי מריה בגלל המקורות המקסיקניים של הטקילה. תהליך ההכנה של קוקטייל בלאדי מרי כולל ערבוב כל הרכיבים בשייקר ומזיגה לכוס היי בול בה קוביות קרח. הקישוט הקלאסי של הקוקטייל הוא פלח לימון על קצה הכוס ומקל סלרי, יש שמוסיפים גם גזר וזיתים. במקום להשתמש בשייקר, ניתן גם לערבב את רכיבי הקוקטייל בכוס ערבוב או בכל שיטה אחרת.
הכנת בלאדי מרי קלאסי בבר ישראלי:
הכנת בלאדי מרי אמריקאי:
