יין הוא אחד המשקאות האלכוהוליים הוותיקים ביותר בעולם. נראה שהסיבה לכך, היא שעבור הכנתו אין צורך בטכניקות זיקוק ובישול מורכבות כפי שנדרשות להכנת משקאות אחרים. בימי קדם, היין היה המשקה היחיד אותו ניתן היה להפיק ולשמור לאורך זמן רב מאוד. לכן תרבויות רבות התייחסו אליו כאל משקה מיוחד ובעל תכונות שונות מכל פריט קולינרי אחר ואפילו, כבעל משמעות דתית.
יין מיוצר כמובן מענבים, כאשר ישנם אינספור זנים שונים של ענבים המשמשים לתעשייה זו בכל העולם. שם הזן יופיע לרוב בשם היין עצמו ובהחלט ישנם זנים נפוצים משמעותית לעומת אחרים, הנחשבים לאזוטריים ומיוחדים. יינות רבים הם בלנדים של כמה זנים, בעלי דקויות מורכבות ואחוזים שונים בין הזנים, כאשר כל יינן קובע את הבלנד הספציפי. האיזון הכימי הטבעי של הענבים מאפשר להם לתסוס ללא תוספת סוכר, חומצות או נוטריאנטים אחרים. יין ענבים מיוצר מהתססת ענבים מעוכים (עם או ללא גרעינים, שדרות, קליפות – תלוי בטכניקה) ומעט שמרים, בעוד השמרים "אוכלים" את סוכר הפרי והופכים אותו לאלכוהול. שימוש בזנים שונים של ענבים וסוגי שמרים מייצרים יינות שונים מאוד זה מזה. לאחר בציר הענבים (בציר ידני או באמצעות מכונות), הם מועברים במהרה ליקב שם מתחיל תהליך העיבוד.
ביקב, הענבים נמעכים ומופרדים מיתר חלקי הצמח בהם אין שימוש ומועברים למכלים להתחלת התסיסה. ביקבים תעשייתיים – גם יקבי בוטיק קטנים – היין יושב בתחילה במכלי נירוסטה גדולים המאפשרים ערבול ובחינה מדויקת של היין בכל שלבי התפתחותו. רק לאחר שהיין תוסס, נסחט מהמוצקים ומוכן מספיק על פי קביעת הדעת של היינן (שטועם אותו בכל יום) הוא מועבר לחביות עץ האלון המסורתיות והחשובות כל כך לתהליך. על פניו, מדובר בתהליך ייצור פשוט, אך בפועל הוא מורכב מאוד, מאופיין בדקויות רבות ומחייב דיוק ללא פשרות. יום אחד פחות או יותר במכלי התסיסה, שילוב לא נכון של זנים וכן הלאה, ייצרו יין שונה – ייתכן שטוב יותר וייתכן שטוב פחות. תהליך הייצור כולל שלבים נוספים אפשריים לפי סוג היין: היישון, התסיסה המאלו-לקטית, הביקבוק, המשך היישון בבקבוק ועוד. אם יין מיוצר מיותר מ-85% של זן ענבים ספציפי, הוא ייקרא יין "זני". אם יין מיוצר מאחוזים פחותים של כמה זנים, הוא יקרא מעורב או "בלנד". כיום, נפוץ השימוש בענבים ממינים אירופאים (כל מין כולל זנים רבים), כאשר הזנים האמריקאים משמשים להרכבת כנות הגפנים האירופיות כך שאלו יהיו עמידות למזיקים המקומיים.
מונח חשוב במיוחד בעולם היין הוא אזור הגידול – המונח עצמו הוא צרפתי ונקרא "טרואר". הטרואר לא מתאר רק את האזור הגיאוגרפי של ייצור היין או הענבים, אלא הוא מגדיר מכלול של מאפיינים אשר יוצרים יין ייחודי ומשובח. טרואר כולל את סוג האדמה, הלחות, הרכב המינרלים בקרקע, מזג האוויר המדויק במקום ועוד. זהו מונח מהותי שלא תמיד ניתן להסביר מעבר לפרטים הניתנים למדידה באופן מדעי. בכל אזור גידול יין מפורסם ומוביל יש סוגי טרואר שונים ותנאים ייחודיים שיוצרים בתורם יינות ייחודיים. בישראל למשל קיימים כמה אזורי גידול ענבי יין מרכזיים ושונים, כאשר האזור שנחשב לבעל הטרואר האיכותי והמורכב ביותר הוא הגליל העליון שאכן מספק יינות מעניינים ומצוינים. ישראל אמנם מצליחה מאוד בתחום היין ומפתחת יקבים משובחים, אך היא עדיין לא מהווה מעצמת יין עולמית. מדינות היין המרכזיות הן צרפת, איטליה, אוסטרליה, צ'ילה, ארה"ב (קליפורניה בעיקר), ספרד, ארגנטינה ואחרות.
תרבות היין:
סדרת תכניות יין ביוטיוב:
הכנה עצמית של יין:
