הלתת היא חומר הגלם המרכזי בייצור בירה. לתת היא למעשה גרעיני דגנים שעברו תהליך שכולל בעיקרו הנבטה ולאחר מכן קלייה לדרגה מסוימת – כאשר דרגת הקלייה משפיעה מהותית על התוצאה הסופית. סוגי הלתת המרכזיים לייצור בירה הם בעיקר שעורה וחיטה (בעיקר עבור בירות חיטה מיוחדות). ישנם מקרים בהם נעשה שימוש בלתת תירס או אורז בגלל מחירם הזול של דגנים אלו – אך לא במותגים מוכרים. שעורה היא אם כן הדגן המרכזי בעולם הבירות, כאשר ישנם סוגים שונים של שעורה ולתת. תהליך הפיכת הדגן ללתת מערב במסגרת ההנבטה אנזימים שמפרקים את העמילן שבגרעינים. העמילן הוא רב סוכר אותו יש לפרק לחד-סוכר כדי שהשמרים יוכלו להפוך סוכר זה לאלכוהול. לאחר ההנבטה, קולים את גרעיני השעורה בעזרת ייבוש באוויר חם או בטכניקות מסורתיות אחרות, כאשר הקלייה נעשית ברמות שונות בהתאם לבירה הרצויה – לתת בהירה בקלייה קצרה לבירות בהירות ולתת כהה ושחורה לבירות כהות ומורכבות יותר. במקרים רבים משתמשים בערבוב של סוגי לתת שונים ליצירת בירה ייחודית ובעלת מאפיינים מובחנים.
מים מהווים חלק משמעותי מנפח הבירה, כאשר אל המים מוסיפים את הלתת והכשות שבושלו בשלב הראשון של תהליך ההכנה. ישנה חשיבות לשימוש במים איכותיים ומתאימים, כאשר סוג המים ותכונות המים משפיעים מאוד על טעם הבירה. בהכנת בירה ביתית למשל, משתמשים במים מינרליים ולא במי ברז. מים קשים משמשים ומתאימים לבירות כהות יותר מסוג אייל ואילו מים רכים וטהורים מאוד מתאימים לאיילים וללאגרים בהירים.
מבין כל ארבעת רכיבי הבירה, זהו הרכיב שרוב האנשים לא מכירים או לא מבינים מהו. הכשות היא מה שמוסיף לבירה את המרירות האופיינית והמיוחדת שלה, לצד ארומה ייחודית ותכונות משמרות. הכשות היא הפרחים הנקביים של צמח הצומח בעיקר בחצי הכדור הצפוני ובאזורי אקלים ממוזג כמו אירופה וצפון ארה"ב. שם הצמח ממנו מפיקים את הכשות הוא Humulus Lupulus. הכשות משמשת בתהליך הכנת הבירה כבר בשלב הבישול להוספת מרירות, כאשר קיימים סוגי כשות בהם משתמשים להוספת ארומה מיוחדת לבירה ובהם משתמשים בשלבים מאוחרים יותר של תהליך ההכנה.
לשמרים, מיקרו-אורגניזמים חיים ומורכבים יחסית לשימוש, ישנה יכולת לפרק חד סוכרים ולהפוך אותם לאלכוהול. השמרים הכרחיים לתהליך תסיסת הלתת והכנת הבירה. חלק מתהליך הפעולה של השמרים יוצר גם פחמן דו חמצני שתורם לתסיסה וכן הם מוסיפים טעמים וארומה לכל בירה. ישנם אינספור מיני שמרים וכל מבשלה עושה שימוש בסוג או בכמה סוגים ספציפיים ליצירת מאפיינים ברורים וייחודיים לבירה. באופן כללי, ניתן לחלק את סוגי שמרי הבירה לשמרי אייל (Ale) שמתפתחים בטמפרטורות גבוהות יותר של 16-24 מעלות ואותם מוסיפים מעל בלילת הבירה לתהליך תסיסה עליונה, ושמרי לאגר (Lager) שמתפתחים בטמפרטורות נמוכות יותר של 8-14 מעלות ופועלים בתהליך תסיסה תחתונה.
בבירות מיוחדות, בעיקר בסוגים העתיקים שיוצרו במנזרים בבלגיה וגרמניה, נעשה לעיתים שימוש ברכיבים מיוחדים מעבר לארבעת המרכזיים. חומרים אלו הם למשל תבלינים שונים, פירות שמוסיפים טעמים, מראה וארומה מעניינים לבירה ועוד מגוון אלמנטים ייחודיים.
רכיבי הבירה:
