מרפאים בעיסוק מסייעים לבני כל הגילאים בהתמודדות עם קשיים והפרעות אותם הם חווים, במטרה לאפשר לאותם מטופלים לחיות באופן עצמאי ואיכותי ככל הניתן במסגרת מעגלי החיים השונים.
כמו הפיזיותרפיה, גם הריפוי בעיסוק מתמקד בשיפור התפקוד לאחר פגיעה או בעקבות לקות רפואית מולדת או נרכשת. אולם בניגוד לפיזיותרפיה, המתמקדת ביכולות מוטוריות, הריפוי בעיסוק מטפל בתפקוד היומיומי כמכלול שלם, תוך התייחסות למאפייניו השונים, כאשר התחום המוטורי הוא רק אחד מהם – נוספים עליו התחומים הרגשי, הקוגניטיבי והחושי. כמו כן, בניגוד לתחומים פרא-רפואיים אחרים, הריפוי בעיסוק שם דגש על חשיבות העשייה והפעלתנות לבריאותו של המטופל, מתוך תפישה שככל שירבו כמות וסוגי הפעילויות הפיזיות שיוכל מטופל לבצע – יגדל טווח התפקוד היומיומי שלו. במקרים שבהם הפגיעה בתפקוד הנורמלי היא בלתי הפיכה, מרפא בעיסוק יכול להמליץ על שינויים והתאמות בסביבתו של המטופל, ובכך להתאים אותה לרמת התפקוד לה הוא מסוגל, ובכך לאפשר לו תפקוד עצמאי על אף המגבלה.
לימודי הריפוי בעיסוק נועדו להכשיר מטפלים מקצועיים, המסוגלים לאבחן לקויות שונות, לטפל בהן ולמנוע הישנותן בעתיד או התפתחותן של אחרות. לצורך כך מורכבת תכנית הלימודים מידע תיאורטי בתחומים השונים מהם שואב הריפוי בעיסוק את ידיעותיו, רפואה, מדעי ההתנהגות והחברה. מטרת הידע התיאורטי הינה להעשיר את המטפל בידע והבנה באשר לתהליכים התפתחותיים קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים כמו גם הבנת תהליכים פיזיולוגיים שונים. בנוסף, הלימודים שמים דגש על הכשרה מעשית וטיפולית לסוגיה השונים. הסטודנטים ברוב התכניות מחויבים בהכשרה מעשית במספר תחומים של הריפוי בעיסוק כגון: תחום המוגבלויות הפיזיות, תחום הגריאטריה, ליקויים התפתחותיים ועוד.
מעבר להיותו אדם הנוטה לטיפול, על שלל התכונות הרלוונטיות לתחום הטיפולי כגון סבלנות, הכלה ואהבת-האדם, המרפא בעיסוק נדרש למספר כישורים נוספים, ובהם: גמישות ויכולת להתאים את הטיפול למטופל, לצרכיו ולתחומי העניין הייחודיים לו; היכולת למנף פעילות משמעותית ללקוח לצורך קידום בריאותו ורווחתו; והיכולת לסייע למטופל להשיג ולשמר איזון ותפקודיות במטלות יומיומיות.
תחום הריפוי בעיסוק מטבעו משיק לתנאי וסביבות מחיה שונים, כמו גם לאוכלוסיות מגוונות. בהתאם לכך, קיימים מספר תחומי התמחות בתחום:
סיוע לבעלי לקויות פיזיות, קשיים נוירולוגיים או מוטוריים מולדים או כאלה שהינם תוצאה של טראומה פיזית או התערבות רפואית וכירורגית.
ליווי וטיפול במטופלים קשישים מתאפיין במקרים של לקויות קוגניטיביות, בין אם כאלה שהינן תוצר טבעי של הגיל, כגון ירידה ביכולות זיכרון) ובין אם לקויות שהינן תוצר של מחלות הפוגעות בתפקוד הקוגניטיבי, דוגמת אלצהיימר, אירועים מוחיים ועוד. בנוסף, הריפוי בעיסוק באוכלוסיית הקשישים יכול לשפר תפקוד פיזי אחרי ניתוחים אורתופדיים ואחרים.
לימודי ריפוי בעיסוק לתואר ראשון אורכים שלוש וחצי שנים (שמונה סמסטרים). לימודי התואר השני אורכים לרוב כשנתיים, במסלולים עם עבודת גמר. בחלק מהחוגים מוצע מסלול לתואר שני עם פרויקט במקום תזה.
מרפאים בעיסוק פעילים במסגרות בריאות, חינוך ורווחה על סוגיהן השונים. המטפלים בתחום יכולים להשתלב בעבודה בבתי חולים, מרכזי שיקום, מרפאות קהילתיות לבריאות הנפש, במרכזים העוסקים בהתפתחות הילד, במערך החינוך המיוחד ובכיתות תגבור במסגרת החינוך הרגיל. כמו כן, מרפאים בעיסוק פעילים גם במגוון רחב של מסגרות קהילתיות אחרות: בתי אבות, מועדוניות ומועדונים חברתיים, במסגרת שירותי הרווחה למיניהם ואף במסגרת העולם העסקי, בהערכות תפקודיות מטעם חברות ביטוח, ייעוץ ופיתוח עזרים תפקודיים, סיוע למעצבים ואדריכלים ועוד.
מרפאים בעיסוק שמים לעצמם למטרה להביא את המטופל המוגבל בהיבטים פיזיים, רגשיים וקוגניטיביים לרמת תפקוד אשר תאפשר לו חיים מלאים ככל הניתן, בעצמאות גדולה ככל האפשר. זו איננה משימה קלה, והיא דורשת יכולת הכלה ואהבת האדם, כמו גם יכולת הנעה ויצירת מוטיבציה. העבודה עם המטופלים דורשת יכולת לבצע שוב ושוב פעילויות – "עיסוקים" – אשר ירחיבו את טווח התפקוד של החולה, אולם הן דורשות מהמטפל סבלנות גדולה, משל היה סיזיפוס, המגלגל את האבן אל ראש ההר, רק על מנת לחזור על הפעולה פעם אחר פעם. אולם למרות הקושי יש לזכור כי שיפור איכות חייהם של המטופלים, ויכולתם המחודשת לחיות חיים עצמאיים הינם מטרה נעלה, מתגמלת ומספקת רגשית.
צילום: San Jose Library
צילום: MC4 Army
