הדיון "מהי היסטוריה" הנו דיון עתיק יומין: האם מדובר רק בדיווח ותיאור יבש של אירועי עבר או בהבנה רחבה יותר של תהליכים ומגמות שינוי – הבנה שדורשת התעמקות בשלל גורמים ונסיבות, כמו גם אידיאולוגיות ורעיונות? כיום מקובל להבין את ההיסטוריה כמאגר עשיר של ידע, המאגד בתוכו את ההבנה ביחס לכל תחומי החיים בעברה של החברה האנושית, וכתחום מחקר המתבסס בעיקר על שימוש בתעודות ומסמכים כתובים – אולם לא רק עליהם. מרים ירדני, היסטוריונית כלת פרס ישראל, סבורה כי ההיסטוריה היא תחום הלימוד השלם והעשיר ביותר מכל תחומי המחקר של מדעי החברה והרוח, כיוון שהוא נוגע בכל התחומים גם יחד.
רבים תופשים את ההיסטוריה כאוסף סיפורי אירועים דרמטיים או מעלליהן של דמויות חשובות כמלכים ומנהיגים, כיוון שאירועים ואישים מסוג אלה נחשבים לכוח המניע את ההיסטוריה. אולם למעשה, היסטוריה פוליטית מסוג זה היא רק תחום מחקר אחד מני רבים המוצעים במסגרת לימודי ההיסטוריה. היסטוריון המבקש, למשל, להבין כיצד בני אדם פירשו את העולם הסובב אותם יתמקד בתחום המכונה "היסטוריה תרבותית", וינתח רעיונות, אמונות דתיות או יצירות אמנות. לעומתו, מי שיתעניין כיצד חיו אנשים מן השורה בתקופות רחוקות יתמקד בתחום המכונה "מיקרו-היסטוריה", שבמסגרתו מנותחים טקסטים שגיבוריהם הם בני אדם מן השורה – בניגוד לדמויות "גדולות", ומכאן השם "מיקרו-היסטוריה". בטקסטים אלה, במעין "הצצה מבעד חור המנעול", נחשפים תנאי החיים, אמונות, מנהגים והיבטים אחרים. על תחומים אלה נוספים, כמובן, תחומי מחקר רבים אחרים.
בנוסף, נהוג לחלק את ההתמחויות השונות בתחום לימודי ההיסטוריה לתקופות: העת העתיקה, ימי הביניים, העת החדשה המוקדמת (מאות 15-18 בקירוב) והעת החדשה (מאות 19-20). חלוקה נוספת היא חלוקה אזורית: אירופה, ארצות הברית, אמריקה הלטינית וכו'.
בארץ נחלקים לימודי ההיסטוריה באופן מסורתי לשלושה חוגי לימוד נפרדים: לימודי היסטוריה כללית, לימודי עם ישראל ולימודי היסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה. במסגרת מאמר זה ייסקרו לימודי ההיסטוריה הכללית.
לימודי התואר הראשון בהיסטוריה כללית מכוונים להעניק לתלמיד ידע והבנה של כלים ומושגים לצורך הבנת וניתוח התרבות המערבית, האזורים בהם היא התגבשה ואחרים אליהם התפשטה בחלוף השנים. התלמידים לומדים שפות זרות, מתעמקים בקריאת תעודות ומסמכים מקוריים, מחד, וניתוחים של היסטוריונים מובילים, מנגד, מאזינים לשיעורים בנושאים רחבים כתולדות הנצרות או הרנסאנס האיטלקי וכותבים מטלות שונות ועבודות סמינריוניות, המכוונות להתנסות הן במחקר ממוקד והן בכתיבה אקדמית. לימודים אלה אורכים שלוש שנים.
במסגרת לימודי התואר השני בוחרים לעצמם התלמידים תחום ותקופת התמחות המעניינים אותם, ורוכשים כלים מעמיקים יותר בתחומם, לרבות שפות רלוונטיות וכלים מחקריים אחרים. התלמידים יכולים לבחור במסלול מחקרי, בסופו הם נדרשים לכתוב עבודת גמר (תזה) שהיא פרי מחקר עצמאי ומקורי שלהם, או במסלול עיוני, שאינו כולל הגשת עבודת גמר ואשר מתמקד בהקניית השכלה רחבה ומיומנויות מקצועיות. לימודי התואר השני נמשכים שנתיים.
בדומה לרוב התחומים הנלמדים במסגרת מדעי הרוח והחברה – לימודי ההיסטוריה אינם נחשבים לתואר יישומי, ואינם מקנים למסיים אותם "מקצוע". היישום הפרקטי ביותר אותו מאפשרים הלימודים לתואר ראשון הוא הוראת המקצוע במערכת החינוך, בכפוף ללימודים לקראת תעודת הוראה בתחום (בנוסף על התואר). אולם ללימודים מסוג זה ישנו ערך מוסף בהקניית השכלה רחבה וכלים להבנת וניתוח העולם והחברה בהם אנו חיים.
לבוגרי התואר השני ישנן גם אפשרויות להשתלב לאחר לימודיהם בעבודת מחקר בארכיונים ובמכוני מחקר שונים, כמו גם להמשיך ללימודי דוקטורט בארץ או בחו"ל.
למה ללמוד היסטוריה? אפשר לצטט את מילותיו הידועות של הפילוסוף ג'ורג' סנטנייאנה שקבע כי "מי שאינם זוכרים את העבר – נדונים לחזור עליו", ולומר כי הרחבת הדעת נחוצה לאדם המודרני לא פחות מרכישת המקצוע הפרקטי, כיוון שהעולם בו אנו חיים הופך מורכב יותר ויותר ואנו זקוקים לכלי מחשבה וניתוח שיאפשרו לנו להבינו. מנגד, אלו החושבים להיות להיסטוריונים ממש, וודאי יהנו מדבריו של הסופר אוסקר וויילד, שאמר כי כל אחד יכול לעשות היסטוריה, אולם רק אדם גדול יכול לכתוב היסטוריה.
מי יודע, אולי תהיו אתם להיסטוריונים גדולים המשפיעים על האופן בו אנו תופשים את העבר ומבינים אותו? כך או כך, אם אתם תאבי דעת וסקרנים האם וכיצד היה כאן שמח (הרבה) לפני שנולדתם, ואם אתם רוצים להבין כיצד התפתחה התרבות שבתוכה מתנהלים חייכם – כאן תקבלו תשובות. בנוסף, אם היסטוריה מעניינת אתכם אבל לאו דווקא תרבות המערב, מומלץ שתבדקו כאן באתר גם מאמרים על לימודי ההיסטוריה של עם ישראל, היסטוריה של המזרח התיכון או מזרח אסיה.
צילום: nikoretro
צילום: mrzorglob
